קיבוץ אור הנר ואח' נ' מקורות חברת מים בע"מ ואח'

פסק דין

תיאור התביעה והשתלשלות הדברים

1.התובעים 1-6 הם קיבוצים השוכנים בנגב.

התובעת 7 היא תאגיד המשותף לשתי מועצות אזוריות ו-34 מושבים בנגב.

התובעים עוסקים בחקלאות באיזור הנגב.

הנתבעת 1 (להלן – מקורות) הינה חברה ממשלתית המפיקה ומספקת מים בהתאם לרישיון שקיבלה מנציבות המים.

הנתבעת 2 היא הרשות המופקדת על ניהול משק המים והביוב בישראל, ובראשה עומד מנהל רשות המים.

בזמן הרלבנטי לתביעה זו סמכויות מנהל רשות המים היו נתונות לנציב המים (להלן – הנציב).

הנתבע 3 (להלן – שר החקלאות) היה באותה עת השר המוסמך להתקין תקנות בדבר התעריפים לשימוש במים.

בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, ועוד שנים רבות קודם לכן, השקו התובעים את שדותיהם במי קולחין המטוהרים במכון הטיהור שפכי גוש דן (להלן – השפד"ן).

למען הנוחות, ההפניות להלן תהיינה על פי הנספחים שצורפו לסיכומי התובעים (אשר צורפו קודם לכן גם לכתב התביעה ולתצהירי העדים מטעמם), אלא אם צוין אחרת.

עוד אוסיף, כי כל החוקים והתקנות שיוזכרו להלן הם כנוסחם בזמן הרלבנטי לתביעה זו, מאחר שרובם שונו או בוטלו לאחר מכן.

2.בשנת 2003 חרגו התובעים מהקצבת מי השפד"ן השנתית שהוקצתה להם על ידי הנציב, בהתאם לסמכותו על פי חוק.

לטענתם, הם נאלצו לעשות כך כדי למנוע את השחתת היבול והשדות (סעיף 19 לתצהיר יורם תמרי, ראש תא המים בהתאחדות חקלאי ישראל באותה עת, וסעיף 13 לתצהיר אילן פרץ, מנהל התובעת 7 באותה עת).

מקורות חייבה אותם – כלומר, את כל אחד מהם בהתאם לחריגה שלו – בתעריף המתאים לחריגה מההקצבה, אודותיו יורחב להלן.

התובעים שילמו למקורות על פי תעריף "רגיל" בלבד, וסירבו לשלם את התעריף על פי חריגה, כשהם טוענים שתעריף זה נדרש בניגוד לדין.

מקורות הודיעה לתובעים על כוונתה להפסיק את הזרמת המים, אם החוב לא ישולם.

התובעים (למעט התובע 6) הגישו תביעה למתן צו מניעה שיימנע את ניתוק המים.

התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

יצוין, כי התביעה הוגשה נגד מקורות בלבד, אך היועץ המשפטי לממשלה הצטרף להליך, לבקשתו.